• -png
  • פורום ייעוץ בענייני זוגיות וחינוך ילדים.

    פורום ייעוץ | ה' ניסן התשע"ה30 תגובות הדפסה הוספת תגובה

    הסופרת מנוחה פוקס עוסקת זה כ-30 שנה בייעוץ ובהכוונת הורים,במסגרת הרצאות, סדנאות ומאמרים בעיתונות הכתובה ובאלקטרונית.
    באתר זה מעלה הסופרת מידי שבוע טור מיוחד שמכוון כל משפחה לבנייה יציבה יותר של ביתה,
    בנוסף, עונה הסופרת בכתב על שאלותיכם בענייני חינוך ילדים, זוגיות וכל מה שקשור לחיי המשפחה.
    מלבד זאת, אנשים שירצו להתייעץ בהרחבה, דרך שיחת טלפון וללא תשלום, יוכלו לטלפן לטלפון שמספרו 03-777777 ולבקש ייעוץ בעילום שם.
    שיחות הטלפון יוקלטו ויושמעו בפינת הווידאו שלנו לתועלת המאזינים האחרים.

    כתבו לנו…

  • הצטרפו אלינו לפייסבוק והישארו מעודכנים

  • כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך:

  • תגובות

    1. מאת יעקב איווניר‏:

      שלום למנוחה פוקס . אנו הורים לנער בן 17 . יש שאלות לגבי חינוך . רוצים לשמוע שיחות בפורום כל שהוא ליעוץ . אנו גרים בשרון קרוב לראש העין
      איכן ניתן ???

    2. מאת א‏:

      למנוחה היקרה שלום
      נולדה לי תינוקת מתוקה לאחר שבע שנות נישאין ומאז קורה לי משהו שאני לא יודעת איך להתמודד איתו, הייתי שמחה לשמוע ממך עצה.
      אני ובעלי שיחי' מאד אחראיים ואכפתיים על הרכוש שלנו שלא יהרס או ינזק וכו' אז תמיד זה גרם לי להיות קצת יותר בעירנות ולדאוג יותר. אנחנו לא אנשים לחוצים או עצבניים אבל בכל זאת זה גרם לסביבה שלנו להרגיש את הדאגה שלנו לרכושנו ואני תמיד ניסיתי שזה לא יפגע במישהו, ובדרך כלל הצלחתי. אבל מאז שנולדה ביתי הדאגה פשוט לא נורמלית. אני כל הזמן בלחץ שלא יקרה לה כלום שלא תקבל מכה בגלל חוסר אחריות שלי ושלא תבכה בלי סיבה אמיתית (רעב, חולי ח"ו) ואני גם דואגת שלא יינזקו או יאבדו החפצים שלה. בקיצור אני במתח ובלחץ. זה גורם לי להיות לחוצה ומתוחה וזה מאד פוגע בסובבים אותי כי הם מרגישים כאילו אני כועסת עליהם או לחוצה בגללם והם באמת לא אשמים!
      וזה קורה בדרך כלל כשאני מתארחת ביום יום או שבת או כשמגיעים אלי. וכל פעם אני אומרת לעצמי "למה יצאתי מהבית".. "למה הזמנתי אותם" אבל אני יודעת שיש לי בעיה שאני צריכה לפתור אותה ולא להיעלם מהסובבים אותי! אני מנסה להרפות ולשחרר אבל בכל פעם שאני עושה את זה יש לזה השלכות (הילדה חוטפת מכה, מכניסה משהו מסוכן לפה, הבקבוק נעלם, המשחק נישבר וכד') ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אשמח מאד לשמוע ממך מה אוכל לעשות.

    3. מאת ידי‏:

      בס"ד
      אלו הרבנים שעוסקים בתחום הכשרות שמעידים ש :
      אין בשר כשר בישראל !!!

      1) הרה"ג הרב משה שטרנבוך———-ראש הכשרות של ה-בד"ץ העדה חרדית
      2) הרה"ג הרב חיים קנייבסקי
      3) הרה"ג הרב שטיינמן
      4) הרה"ג הרב בן ציון מוצפי
      5) הרה"ג הרב לנדאו
      6) הרה"ג הרב עזרן מרדכי————————–מו"ץ בית דין אפיקי מים
      7) הרה"ג הרב שטרנברג —————ראב"ד של ה-בד"ץ העדה החרדית
      8) הרה"ג הרב שלום רוט————–מ-פונוביץ הרב שכול הקהילות סומכים עליו
      9) הרה"ג הרב יברוב———————בראש הכשרות של ה-בד"ץ שארית ישראל
      10) הרה"ג הרב אמנון יצחק
      11) הרה"ג הרב יצחק הכהן רבין ראש צוות בבד"ץ ומומחה בכשרות בארץ ובעולם עשרות שנים
      12) מומחה ומחבר ספרים רבים בעניין הכשרות ו-בד"ץ העדה החרדית ועשרות שנים בתחום השחיטה הרה"ג הרב האדמו"ר מהאלמין
      מדובר בבשר שבמכולות בסופרים במסעדות במלונות ובאולמות ובשווארמה וכו' בהכשר ה-בדצים ובהכשר הרבנות, בעיה א': היא בשחיטה המונית של טונות בשר ועוף של ה-בדצים והרבנות, כי לא שייך לבדוק הבהמות והעופות והסכינים שנפגמים, בקצב המהיר של שחיטת עשרות אלפים ביום, וגם אין כמות מספיקה של שוחטים ובודקי סכינים ובודקי הבשר והעופות, וגם השוחט צריך לשחוט אלפי עופות ביום שזה פסול על פי ההלכה, וגם השוחט מקבל כסף מהבעלים כך שהוא לא יכול להתלונן, כי אז יגערו בו או יפטרו אותו, וכו' בעיה ב': מבקר המדינה פרסם שאלפי טונות של בשר טרף ועופות טרפים שאמורים להגיע לערבים, מגיעים לישראלים שבישראל, בין אם זה מגיעה מעזה ומהשטחים עם חותמות של כל בד"ץ שתרצה ועם ההולוגרמה ,ובין אם זה מגיעה מחו"ל עם כל חותמת בד"ץ שתירצה ועם ההולוגרמה
      אבל בשחיטה פרטית , בשחיטת חבורה קטנה , אין בעיה, אלא שאז הבשר עולה הרבה יותר יקר, וגם הוא לא זמין במכולות וסופרים וכו'
      לפרטים ובירורים בטלפון : 03-6777779
      http://shofar.tv/articles/11982 כול השיעורים על הכשרות בסרטי וידאו
      https://www.shofar.tv/videos/4948 שיעור הקדמה לכל החומר

    4. מאת הילה‏:

      בס"ד

      מנוחה שלום שוב,
      יש לי שאלה נוספת…
      יש לי בן בן 5 (השני מבין 4) הוא ילד מקסים וטוב, אוהב לעזור ולכבד את אחיו.
      העניין הוא שכל דבר קטן שקצת מציקים לו/ מפריעים לו הוא מיד מכה ולפעמים המכה די חזקה. בד"כ אני מכניסה אותו לחדר ומונעת ממנו הטבה מסויימת אך השבוע, בזמן שלא הייתי בבית והבייביסיטר שמרה עליהם בבוקר הוא רב עם אחותו על בובה מסויימת והוא פשוט זרק עליה מערוך קטן על האף.
      מה העונש/הטיפול הנכון שאני צריכה לעשות במקרה שזה הגיע למצב הזה?

    5. מאת הילה‏:

      בס"ד

      מנוחה שלום,

      הילד השלישי שלי בן ארבע כמעט והכל דבר שאני מבקשת לעשות הוא עושה בצורה איטית מאווווד. כמעט אין דבר שאני מבקשת ואני לא צריכה לחזור על הבקשה בכדי לעורר אותו. החל מלנעול נעליים, לאסוף את הצעצועים, להביא לי דבר מסויים וכד'. איך ניתן לעזור לו להיות זריר יותר?

      • מאת מנוחה פוקס‏:

        שלום הילה,
        בן הארבע שלך עושה דברים באטיות. הוא כאילו אומר לעצמו וגם לך: מה בוער לי? לאמא שלי בוער, אבל לי לא. ייתכן שהוא גם למד שאם הוא לא עושה את הדברים במהירות- את מתערבת, מלבישה, אוספת וגומרת הכול ברגע קל.
        עצתי לך: חדלי להעיר לו וחדלי לעשות עבורו. הילד לומד שבסופו של דבר האטיות שלו משתלמת, מדוע? כי אמא מתעסקת אתי בלי סוף וגם אולי בסוף תעשה במקומי.
        במקום להעיר ולעשות במקומו, אמרי לו פעם אחת ואחר כך עשי מעשה.למשל אם את מדברת על איסוף הצעצועים, הסבירי לו שמיד לאחר המשחק יש לאסוף את המשחקים, אם לא תעשה זאת, לא אוכל עוד לאפשר לך לשחק אתם.
        מאותו רגע אל תדברי על כך עוד, אם לא אסף, אספי והניחי בארון העליון. כשיבקש, אמרי בצער, שאת לא יכולה לאפשר לו, הוסיפי ואמרי: בעזרת ה' כשתרגיש שאתה מסוגל לאסוף, אמור לי והוריד לך.
        האמיני לו כשיבטיח שיהיה בסדר ונסי שנית.
        הילד יהיה זריז, כשירגיש שכדאי לו להיות זריז, או שירגיש שהוא מפסיד כשאינו זריז. הוא לא יתנהג בזריזות עבורך או מכיוון שאת אומרת לו אלף פעמים.

    6. מאת מנוחה פוקס‏:

      שלום לך הינדה ותודה על שאלתך היא בוודאי תשרת הורים רבים נוספים.
      תתפלאי לשמוע אבל אין כל חובה בכך שהילדים ירגישו שאת אוהבת את כולם באותה מידה. כמו שאין כל עניין בלחלק לכולם אותו מספר של משבצות שוקולד, אותו גודל של עוגה, או לקנות נעליים לכולם באותו יום.
      כל ילד צורך תשומת לב בצורה שונה ובמינון שונה, התפקיד שלנו לזהות מה הצורך של הילד ולהיטיב עמו.
      הילד שאומר לך שאינך אוהבת אותו מספיק הוא ילד שמשתדל לקבל עוד ועוד יחס מצידך במילים אלו ובנקרו על ליבך. במקום לחשוב איך לשכנע אותו שאת אוהבת אותו כמו כולם או יותר מכולם, השקיעי באהבה לו בלבד. זה לא אומר לתת בלי גבול, זה כן אומר לחבק לנשק לאהוב ממש ממש. אין צורך לשכנע אותו, הוא משוכנע בכך שאת אוהבת אותו ורק מחפש עוד תשומת לב. אם תנסי כל הזמן לשכנע אותו באהבתך הוא רק ימצא בה פרצות ויראה לך שאת לא אוהבת אותו.
      את אוהבת את הילד באמת? זה מספיק!
      היי חזקה!

    7. מאת הינדה‏:

      שלום, ראשית תודה על התשובות, הן מאד עוזרות לי בגידול הילדים שלי.
      רציתי לשאול שאלה שמאד מציקה לי. שלחתי אותה אלייך לתכנית הורים עולים בהר אבל התכנית הופסקה ולא הספקתי לשמוע תשובה.
      רציתי לדעת איך אפשר לעשות שכל הילדים שלי ירגישו שאני אוהבת אותם באותה מידה, כי יש לי ילד אחד שכל פעם בטוח שאת כולם אוהבים יותר ממנו, הוא אפילו אומר: אני יודע שאני מאומץ. אני באמת אוהבת את כולם אותו דבר, איך אפשר להסביר לו את זה?

    8. מאת מנוחה פוקס‏:

      שלום לך, נעמי,
      נכון שבגיל זה אנו מצפים מהילדה לדבר כפי שצריך, אבל ילדים רבים מתקשים עדין בדיבור ראוי בשלב הנוכחי.
      בתך עדיין לא מדברת כפי שרוב בני גילה, אבל היא משתפרת לפי דברייך. אם דיבורה משתפר- זהו סימן חיובי.
      אם את רוצה להיות רגועה – גשי לקלינאית תקשורת, היא תאבחן את הילדה ותבדוק אם יש צורך בטיפול, ואם לא – אם יש צורך במעקב.
      מה שאת יכולה לעשות, כדי לעזור לילדה ולשפר את שפתה, זה לדבר אתה באופן ברור, תוך כדי שאת מראה לה את פיך בשעה שאת מדברת, גם לספר לה סיפורים בצורה ברורה וטוב שיהיו אלו סיפורים עם מילים חוזרות ומוטיב חוזר.
      ילד לומד מחיקוי. ככל שתהיי ברורה, תדברי לאט וברור ותתאמצי לעשות כך גם אם זמנך אינו בידך, כך תקלי עליה.

    9. מאת נעמי‏:

      ילדתי בת שלוש וקצת. היא מאד בוגרת ויש לה כבר שני אחים מתחתיה. מה שמדאיג אותי שהיא מדברת בלי סוף אבל לא מבינים כלום. אני מבינה כי אני אתה חלק גדול מהיום אבל מישהו מבחוץ לא יבין מה היא אומרת. בכל זאת היא מדברת יותר טוב ממה שהיה לפני חודשיים. מה לעשות אתה?

    10. מאת מנוחה פוקס‏:

      שלום לך, שירה,
      ילד טוב מידי באמת מעורר את חשדנו ואת יחסנו. טוב ששמתם לב לכך.
      ילד שמוותר כל הזמן ונותן לאחרים דברים השייכים לו, מעורר תמיהה. ילד שאינו מסרב אף פעם לבקשות שמפנים אליו – מעורר קושיה. ילד שלא מתחשב בצרכי עצמו ואכפת לו אך ורק מצרכי אחרים – מעורר שאלה.
      אם ילדכם נוהג כך, הוא כנראה ילד שאינו בטוח בעצמו. הוא חושש שאם לא ייתן לחבר, החבר לא יהיה עוד חבר שלו. הוא פוחד שאם לא ישמע בקול אבא, אבא לא יאהב אותו וכך הלאה.
      אני מציעה לדאוג לכך שהאנשים המקיפים את הילד יהיו כאלו שידעו להעריך את יכולותיו ולא יזלזלו בכישרונותיו. אני מציעה לתת לו את ההרגשה שהוא טוב כפי שהוא ואינכם מוכנים לוותר עליו אפילו אם יטעה, ישגה, לא יצליח או לא יעשה מה שתאמרו לו. ילד כזה צורך הרבה מאד הפגנתיות של אהבה, של חיבה ושל חיבוק. הוא חייב לקבל הרבה מאד חיזוק למעשיו ועידוד לכישלונותיו.
      אין עניין לנדנד לו שוב ושוב שלא יהיה "פרייר" כפי שקוראים לזה בלשון העם, ההתייחסות שלכם תגרום לו להיות חזק יותר ולא עבד נרצע לכל אדון שמחליט לרדות בו.
      אם הדבר ממשיך- כתבו לנו בדיוק מה קורה ונשתדל מפה לעזור.

    11. מאת שירה‏:

      אני לא יודעת מה לעשות עם בני בן ה- 5. הוא ילד יותר מידי טוב. אני יודעת שכולם יקנאו בי על זה, אבל לי זה נראה ממש מוזר שבכל פעם שבאים אליו חברים הוא מוותר להם על כל המשחקים, הוא יכול לתת להם את כל הממתקים שקיבל ולא להשאיר כלום לעצמו והוא גם אף פעם לא מסרב למשהו שחבר מבקש שיעשה. אני פוחדת שהוא יגדל פרייר.
      אני מספרת לבני את הספרים של נוח בר מוח, יש שם ספר על נוח בר מוח מוותר ולא יותר. הספר הזה מאד דיבר אלי בעניין הזה. מה את מציעה לי לעשות?
      תודה על התכניות ועל הספרים.

    12. מאת מנוחה פוקס‏:

      כשאנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהילדים שלנו אינם מסוגלים – הם יוכיחו לנו זאת ובגדול! הילדים שלכם מסוגלים לשבת ליד שלחן השבת, הם בוחרים שלא לעשות זאת. הם בוחרים לבכות, לצרוח, לריב, להתקוטט, לשחק בצד ולהתווכח. מדוע הם בוחרים לעשות זאת? מכיוון שהם גילו שבצורה הזו הם מפעילים אתכם וגורמים לכם להתייחס אליהם ללא הפסקה. כל ילד מנסה לתפוס מעט ממה שאתם נותנים וכך נהפך השולחן הנאה לשולחן של בלגן.
      מה שאני יכולה להציע לכם זה: כבדו אתם את שולחן השבת שלכם! הבהירו לילדים עוד קודם השבת ששבת אצלכם זה לשבת יפה ליד השולחן, לאכול יפה, להתנהג יפה ולהקשיב לאבא כשמדבר. אמרו להם שמעתה אתם לא תתערבו במריבות, לא תענו לצעקות, לא תגיבו למשיכות סרק. מעתה, כך הסבירו, אנו רוצים לשבת במנוחה ב"שבת מנוחה" ליד השולחן, אם נראה שאתם מאיזו סיבה לא יושבים ולא סועדים, ניקח את הצלחות שלכם ונסיר אותן מהשולחן. מבחינתנו רק מי שאוכל יפה ומכבד את השבת יוזמן לשולחן של שבת.
      אם תעמדו על דבריכם, הילדים אמנם ינסו אתכם, הם יתקוטטו, יקומו, ויצעקו, אבל אתם לא תצטרפו למערכה. אתם בלי כעס תסירו צלחת אחר צלחת ותניחו על השולחן במטבח. אתם לא רבים עם הילדים, אתם רק מסבירים להם בכך שמשולחן שבת יכול ליהנות רק מי שמכבד אותו.
      ברגע שתשמרו על כבוד השבת – ילמדו הילדים לכבדה כהלכתה.
      ועוד מילה אחת לסיום: בדקו את דברי התורה הנאמרים בשולחנכם. האם הם מתאימים לגיל ילדיכם? התאימו את הדברים, אחרת הילדים בצדק משתעממים וקמים.

    13. מאת מירב‏:

      הילדים שלי לא מסוגלים לשבת ליד שלחן השבת בשקט. הם כל הזמן רבים ומתקוטטים, הם כל הזמן קמים ומשחקים, הם בוכים וצועקים. מה שבטוח שהם לא אוכלים את כל המנות והם גם לא מקשיבים לבעלי שאומר דברי תורה.
      מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהילדים ישבו ויקשיבו יפה, יאכלו מה שאני מגישה ויכבדו את שלחן השבת?

    14. מאת רחל‏:

      אמנם קצת באיחור, אבל תודה רבה על התשובה המפורטת!

    15. מאת מנוחה פוקס‏:

      אני מאד בעד לנסוע לחופשה לבד. בלי הילדים. החופשה הזו מחזקת ומחזירה אותנו רעננים לביתנו. על פי רוב אפילו הילדים נהנים בחופשה כזו ומחכים לה, כי הם זוכים לפינוקים בבית הדודים, הסבים, השכנים.
      אבל כדאי לבדוק לפני הכול אם אכן יש מי שיהיה עם הילדים, שלא ירגישו אבודים בזמן הזה, שלא ירגישו שאיש לא מסתכל עליהם ושלא יתגעגעו להורים יתר על המידה. אם אכן סבתא יכולה להישאר עם הילדים, כך שהם בעצם יישארו בבית, זה הדבר הטוב ביותר, אם אין ברירה יש לנייד אותם לחברים או לשכנים שמוכרים להם, שהם רגילים אליהם ושאתם יודעים שאין כל חשש לשהייתם שם. השאלה שנשאלת היא לגבי הילד בן השנה. בגיל זה הילד חושש מאד מהיעלמותה של האם, גם קשה למצוא מישהו שיטפל בגיל כזה, ואני אבין אתכם אם תדחו את הנסיעה עד שהתינוק מעט יגדל. אם בכל זאת החלטתם לנסוע כי הוא מכיר היטב את הסבתא ואתם בטוחים שהדבר לא יפריע לו. חשוב ביותר לנסוע ללא נקיפות מצפון, לא לאפשר לילדים לטלפן אליכם בכל דקה, גם מבחינה תקציבית ובעיקר מפני שכך לא יסתגלו לסיטואציה שלפניהם והעיקר לא להגזים. כשיש ילדים קטנים בבית מספיק לנסוע ל-4 ימים, להתאוורר ולחזור בכוחות מחודשים.
      כל הכבוד לסבתא, דעו להעריך, זה לא פשוט כלל.
      בהצלחה ונסיעה מהנה.
      מנוחה פוקס

    16. מאת זהבית‏:

      שלום! שמי זהבית, יש לי 5 ילדים, הגדול בן 12 וחצי, הקטן בן שנה וחודשיים.
      רציתי לשאול לגבי נסיעה לחו"ל בקיץ. רצינו לנסוע לטיול, אבל כולם אומרים שלא כדאי להשאיר בית עם ילדים. הילדים שלנו ילדים טובים ואמא שלי יכולה לטפל בהם כשלא נהיה פה.
      יש בעיה בזה שניסע ונשאיר את הילדים?
      תודה על התכניות שמרתקות גם את הילדים וגם את המבוגרים.

    17. מאת מנוחה פוקס‏:

      שלום לך, שולי,
      תודה על שאלתך, אני בטוחה שהורים אחרים יוכלו ללמוד מהתשובה אף הם.
      ילדים קטנים מפתחים מידי פעם פחדים. הם לומדים זאת מאחרים. מאחים שפוחדים, מחברים שפוחדים, לעתים ההורים הם אלו שפוחדים מידי.
      על פי רוב הפחדים הם הגיוניים ולא קיצוניים. פוחדים מעט ללכת לחבר, אך אם מאד רוצים – הולכים. פוחדים מכלב, אבל אם הוא קשור- הולכים סביב ודי. אם הפחדים קיצוניים מידי, כמו למשל הילד שעליו מדובר, צריך לעשות משהו.
      כשלב ראשון נסו להביט בעצמכם, איך אתם, ההורים, מגיבים למראה כלב שעובר לידכם? איך אתם מגיבים כשדבורה נכנסת לסלון? איך אתם מגיבים כשמישהו דופק בדלת חזק מידי? ייתכן שהילד פשוט רואה אתכם ומחקה. אם כן, שכנעו את עצמכם שאין לפחד מכל דבר. והשתדלו לפחות מול הילד לא להראות פנים פוחדות.
      בשלב שני בדקו איך אתם, ההורים, מגיבים כלפי הילד כשהוא פוחד.
      האם אתם עושים מזה עניין גדול? – "אל תפחד, אני אתן לך יד, אני אתן לך מתנה אם תבוא" ועוד- אם כן, הילד יוסיף לפחד כי הפחד שווה לו, הוא מרוויח ממנו משהו כדאי.
      הילד פוחד? אל תעשו מזה עסק. הוא יודע שלדעתכם לא צריך לפחד. אמרו: "תראה איזה כלב חמוד" ועצרו רגע קט במחיצתו. הוא פוחד מפרפר? אמרו לו:
      "בוא נראה אילו צבעים יש לפרפר הזה, איזה פרפר ססגוני ומקסים". ואחר כך המשיכו בעינינכם בלא לדבר יותר בנושא.
      הילד יראה שזה לא נושא עבורכם, וילך לדרכו ללא כל חשש.

    18. מאת שולי‏:

      שלום מנוחה,
      אני שומעת את התכניות ברדיו ומאד נהנית. תודה רבה.
      רציתי לשאול מה אפשר לעשות עם ילד בן 4 שפוחד מאד מכל דבר. הוא פוחד ללכת לבד לחבר, אפילו שהחבר גר בניין לידינו, הוא פוחד מכלבים והוא פוחד אם מישהו דופק על הדלת שלנו. הוא אפילו פוחד מפרפר שמתעופף בחדר.
      האם זה לא מוגזם?
      מה אפשר לעשות?

    19. מאת אסתי‏:

      שלום מנוחה ! תודה רבה רבה עזרתי לי מאוד אני ינסה לישם וה' יהיה בעזרנו ובשורות טובות לכל עם ישראל!

    20. מאת מנוחה פוקס‏:

      אסתי היקרה!
      הדברים שהצגת לפנינו אינם מיצגים לצערי רק אדם אחד וגם אינם מרגיזים רק אשה אחת. אני מבינה מדברייך שאת אם צעירה, אולי ממש לא מזמן נישאתם. את, ככל הנשים הצעירות, תלית כל כך הרבה תקוות בבעל שיהיה כלבבך, או כפי שאת יודעת שצריך לנהוג. רצית וייחלת שבעלך יהיה בן תורה גדול, שילך להתפלל בזמן, שיצא לכולל בדיוק רב ועוד ועוד. המציאות תופחת על פנייך וההרגשה נוראה.
      בעלך, כך נראה, טרם הפנים את המעבר מבחור לנשואי. עדיין אינו יודע מהי מחויבות לבית, לאשה שמבקשת, לחוקי יסוד בבית ועוד.
      עצתי לך, הפסיקי לנסות לפתוח את הדלת באותו המפתח כשאת רואה שהמפתח לא פותח ושהדרך בה את נוהגת אינה מניבה פרי.
      אמרי לבעלך את הדברים כפי שאמרת עד כה, אך הוסיפי ואמרי שיותר לא תדברי על זה. "אני יודעת שאתה יודע מה אני רוצה, אני יודעת שאתה יודע איך צריך לנהוג, אני משאירה לך להתמודד עם זה ולא אנדנד לך, כדי שלא יעכרו היחסים בינינו".
      לפעמים, דווקא כשצד אחד לוקח על עצמו אחריות ששייכת לצד שני – הוא הורס את לקיחת האחריות של הצד שצריך לקחת.
      אמרי לעצמך שוב ושוב שזו האחריות שלו, הורידי עול זה מעל כתפייך ואני מקווה שכאשר ידע בוודאות שהאחריות על שכמו ושאף אחד לא עוזר לו לשאת אותה, הוא יתחיל לאט לאט להתבגר.

    21. מאת שיראל‏:

      אין אדם מושלם…
      תשמחי שזה המינוס שלו ותודי לה' שיש לכם חיים יפים ומאושרים
      לכל אדם יש חסרונות את רואה שזה כמעט בלתי ניתן לשינוי לדעתי תניחי לו ותנסי להתמודד עם זה…
      בהצלחה

    22. מאת אסתי‏:

      אני ובעלי נשואים קצת יותר משנה וחצי באופן כללי אנחנו מסתדרים ומבינים האחד את השני בעלי הוא אדם רגיש ומבין ועוזר ,אבל יש דבר שמאוד מפריע לי ואנו לא מצליחם להגיע להבנות בנשוא והוא : הענין של הזמנים יש לו בעיה שהוא לא מצליח לקום בזמן מאחר לתפילה מאחר לכולל ביום שאין כולל אפילו לא אכפת לו והוא קםב10:000 ו11:00 לתפילה (יש לידנו שטיבלך שיש תפילות עד מאוחר) וזה מאוד מפריע לי אני אומרת לו שזה לא מתאים לבן תורה זה לא דוגמא אישית לילדים (יש לנו תינוק) ניסיתי בכל הדרכים: להתעלם עד כמה שיכולתי י כי זה קשה, להאיר יפה וגם קצת להעיר נסיתי להגיד לו שיעשה את השינוי בשבילי כי זה מאוד כואב ומפריע לי הוא אמר שהוא מבין וינסה אבל זה קשה לו , והמצב לא כל כך ישתנה, אולי קצת רציתי לשאול מה אני יכולה עוד לעשות כי שאני שומרת בלב יש התפרצויות ומתחים.. מה עושים?

    23. מאת יהודית מאור יהודה‏:

      בני בן שנתיים ומשהו, הוא מדבר כבר מצוין והוא באופן כללי ילד טוב, יש לנו אתו רק בעיה אחת:
      בכל פעם שהאו רוצה משהו ולא נותנים לו הוא מתעצבן, משליך דברים על הרצפה ומכה את כל מי שסביבו.
      הדבר קורה גם כאשר אנחנו רוצים ממנו משהו והוא לא רוצה לעשותו, כמו למשל להיכנס להתקלח, לבוא לאכול, או לא לשחק במשחק מסוים. אנחנו מנסים לטפל בילד באמצעות עונשים, אבל הוא ממש לא משפר את התנהגותו.
      איך נוכל לטפל בהתנהגות הזו?

      • מאת מנוחה פוקס‏:

        בנכם ילד פיקח. הוא כבר מדבר באופן מצוין והוא גם מתנהג יפה בדרך כלל. אבל הוא גם יודע איך הוא יכול למשוך את ההורים שלו אחריו, לעצבן אותם, ולקבל מהם אולי כל מה שמתחשק לו.
        אתם, ההורים, חייבים לשים סוף להתנהגות הזו, אחרת היא פשוט תמשיך הלאה ותתגבר, כי ילד שרואה ש"הולך" לו בצורה מסוימת, לא ממהר לשנות את התנהגותו.
        הורים רבים סבורים שבאמצעות הפעלת כוח, שזה אומר לתת לילד מכה קלה, או לתת לו עונש, – יצליחו לשנות את התנהגות ילדם, אבל הם מגלים מהר מאד, מה שגם אתם, כנראה גיליתם, שזה לא מה שיעזור. הילד מעדיף לפעמים לאכול את השוקולד, שלא הרשו לו לאכול, ולקבל אחר כך עונש. לא להיכנס להתרחץ ולקבל אחר כך עונש.
        מה כן תוכלו לעשות?
        רוצים שהילד יכנס להתקלח? אל תשאלו שאלות, תנו לו יד ולכו אתו לחדר האמבטיה. היו עקביים ואיתנים, חד משמעיים וגם קצרים וברורים, אמרו לילד: עכשיו נכנסים להתקלח! אבל אל תאמרו זאת בטון כעוס, עצבני או מאיים. תנו לילד להבין שלא תוותרו, אבל זה ייעשה בצורה מכבדת.
        נכון, הילד יבכה. אבל אתם, רק אם תשמרו על קור רוח ותעמידו אותו על מקומו, תצליחו לנווט את דרכו.
        לפעמים אין לשאול את הילד לדעתו. החלטתם שזהו זמן הרחצה, קחו אותו ורחצו אותו. תוכלו תוך כדי רחצה לפנות אליו בשאלה האם רוצה את הסבון הזה או אות זה, האם רוצה שתוציאו אותו אתם במגבת או לצאת בעצמו ועוד, אבל להתרחץ זו חובה ואם אינו יודע לקיים את החובה בעצמו אין ברירה, כי אם לעזור לו ולעשות זאת יחד אתו.
        משך מספר ימים תראו, שכאשר תנהגו בדרך זו, הילד יעשה בעצמו מה שתבקשו ממנו, הוא לא הרוויח דבר מהתנהגותו, אז למה שיחזור עליה?
        אל תשכחו לחבק אותו לאחר מעשה, גם אם בכה וצרח תוך כדי הרחצה. הוא התרחץ וזה העיקר.

    24. מאת רחל-ממקודם‏:

      הוא בן 9

      • מאת תשובה / מנוחה פוקס‏:

        יפה שאמרת: "אחי משקר לעיתים תכופות" ולא אמרת: "אחי שקרן!" אחת השגיאות שלנו ביחס לילד שלנו שמשקר, או ביחס לאח כזה, היא שאנחנו קוראים לו: שקרן! ואז אין לו סיבה שלא לשקר. שהלא גם אם לא ישקר – יוסיף להיות חשוד בדבריו. אני מקווה שגם יתר בני המשפחה אינם מכנים אותו בשם הנורא: שקרן!
        למה ילד משקר?
        ייתכן שאלו הגדולים ממנו, ההורים ואולי גם האחים, מוציאים מידי פעם מפיהם מילת שקר בלי לעשות חשבון. זה קורה אגב לרבים ולטובים שאומרים: "תאמר לו בטלפון שאני ישן" או: "תאמר שאני לא בבית" וכך הלאה. ילד שרואה שמבוגרים ממנו אומרים דברים שאינם נכונים – ישתמש גם הוא בדבריו בדברים שאינם אמת.
        לפעמים אומרים לי הורים: "אנחנו מקפידים מאד על דיבורנו ומעולם לא שיקרנו!" הורים כאלו, מפני צדיקותם הרבה והראויה לשבח, הם לפעמים אנשים שכפי שמקפידים על עצמם, כך מקפידים הקפדה יתרה על ילדיהם. הילד פוחד מפניהם עד מאד וכך קורה שבמקום לומר שאכל משבצת מהשוקולד שלא קיבל רשות לאוכלו – יאמר שלא אכל. הוא מעדיף לומר דבר שאינו נכון רק לא להתעמת עם ההורים.
        בדקו מה קורה אצלכם בבית, האם הילד לומד מהמבוגרים לומר דברים שלא היו, או שאולי הוא פוחד לומר את האמת ולכן משנה אותה.
        מה תוכלו באמת לעשות?
        אם הוא מחקה את המבוגרים, החליטו, אתם, המבוגרים, שאינכם משקרים עוד. אתם מהיום בודקים את מילותיכם בפלס. קבעו ישיבה משפחתית, שבו כולכם יחד ודברו על כך בגלוי. בחרו אחד מההורים או מהאחים הגדולים שיאמר: אנחנו רוצים להנהיג בבית הזה הנהגה חדשה: כולם פה דוברים רק אמת מהיום! ואז היו אתם הראשונים להוות דוגמא של החלטתכם!
        אם הילד משקר מרוב פחד, תצטרכו ההורים והאחים הגדולים להיות פחות מפחידים, פחות מקפידים ופחות דורשים מהילד. כשתהיו פחות נוקשים – הילד פחות ישקר.
        בהצלחה.

    25. מאת רחל‏:

      אחי משקר לעתים תכופות. מה לעשות? (יכול להיות שזה נובע מדמיונו המפותח)

    26. מאת אהובה‏:

      ילדנו בן ה- 4 הוא ילד נהדר, ממושמע ופיקח. אך בזמן האחרון אנחנו לא יודעים מה לעשות אתו.
      הוא מביא כל מיני דברים מהגן בתוך התיק. בין החפצים שמביא הביתה יש צעצועים, טושים או כל דבר אחר שמוצא חן בעיניו.
      בתחילה אמרנו לו רק שיחזיר, כי אסור לקחת חפצים של אחרים, הוא לא החזיר את הדברים אלא הביא עוד. כעסנו עליו והכרחנו אותו להחזיר. מאז הוא מביא את הדברים ומחביא אותם מיד במגירה שלו או במקום אחר. ואנחנו משך הזמן מגלים את זה. מה לעשות?

      • מאת מנוחה פוקס‏:

        ראשית תודה על שאלתכם

        ולעניינו

        ילדכם בן ה-4 לוקח חפצים של אחרים. במילים אחרות הוא "גונב" חפצים מהגן. אחת השגיאות שאנו, ההורים, עושים פעמים רבות במקרים כאלו, זה שאנו קוראים לו בשמו. אנחנו אומרים לו: מה? אתה גנב? יש לי ילד גנב? תחזיר את זה מיד! שמעת?
        הילד שומע. הוא שומע לפני הכול שהוא "גנב" ואחר כך גם אם הוא מחזיר את החפץ – הוא זוכר שהוא "גנב" ובמוחו נשאר לו התואר הזה: "גנב" והולך יחד אתו.
        ברגע שילד מתרגל לתואר מסוים, הוא פחות מתרגש ממנו ויותר מזה הוא לא מנסה להפטר ממנו, כי בטוח שבכל מקרה הוא יישאר כזה.
        לכן, לפני הכול, אל נא נקרא לילד בשמו. גם אם חטא ולקח הוא עדין רחוק מלהיות "גנב".
        עכשיו עלינו ללמד את הילד שאין לקחת חפצים של אחרים ולא משנה אם יהיו אלו צעצועים של הגן, או מאכל טעים שהביא ילד אחר, או משהו פרטי של הגננת.
        נסביר לו זאת ראשית כל במילים. אני, כסופרת, אוהבת להסביר לילדים כל דבר כזה באמצעות סיפור.
        הסברנו, אמרנו, הבהרנו והילד הביא הביתה חפצים שאינם שלו. מה עושים?
        עכשיו עושים מעשה.
        טלו את ידו של ילדכם בידכם וגשו יחד אתו לגן.
        אמרו לו: "עכשיו מחזירים את מה שלקחת בלי רשות!"
        הילד יתבייש במעמד. סביר שלמחרת לא יביא עוד דברים מהגן.
        אם יביא בכל זאת, נעמוד על המשמר. כבר כשניקח את הילד מהגן, נחפש יחד אתו אם אין בתיקו או בכיסיו דבר. נאמר לו: "אנחנו לא רוצים להכניס לבית שלנו חפץ שאינו שלנו. לכן אין לנו ברירה אלא לחפש ולראות שאכן לא לקחת בטעות או במקרה משהו."
        חשוב מאד, לא לכנות את הילד בשם, לא לכעוס על הילד, לא לעשות מזה עניין, רק באופן נקודתי ללמדו שמה שלא שלנו – לא ייכנס לביתנו.
        נהיה עקביים וילדנו ילמד.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *